ראשי

  • מאמר-"יחסי גומלין בין טקסט למנגינה"

     

    יחסי גומלין בין טקסט למנגינה

     חגי רחביה לימוד גיטרה

     

    מטרת מאמר זה היא לעקוב אחר הקשר בין מנגינות שירים למילותיהם, לבדוק את התלות בין התוכן המילולי למבנה המוסיקלי, וללמוד, באמצעות דוגמאות הלקוחות ממיטב הרפרטואר של הזמר העברי, באילו אמצעים השתמשו המלחינים על מנת לפרש ולהעביר למאזין את הרגשות שבוטאו ע"י המשורר/פזמונאי בטקסט.

    יחסי הגומלין בין טקסט למוסיקה מתחילים אי שם בימי הביניים המוקדמים, במזמורים הגרגוריאניים שנועדו לפאר ולהלל את האל. בתקופה זו הייתה המוסיקה פשוטה ומונוטונית, ללא מתח ושיא, וזאת על מנת לא להסיט את תשומת הלב מהמסרים של הטקסט, שהתייחסו לגדולתו ועוצמתו של האל.

    ככל שחלפו המאות, החלו המלחינים לזנוח את הפשטות ואת חוקי קודמיהם, והחלו להשתמש באמצעים מגוונים כדי להדגיש חלקים בטקסט. נעשה שימוש בפוליפוניה, בעוצמות משתנות, בכרומטיקה ובצלילים דיסוננסים, ככלים לביטוי הרגש.(במיוחד בתקופת הרנסנס, בעקבות תנועת ההומניזם שקראה תיגר על אמונות וחוקים שטבעה תקופת ימי הביניים, והעמידה את האדם ורגשותיו במרכז).

    עתה אפרט, באילו אמצעים מוסיקליים  ניתן לשקף את הלך הרוח של הטקסט, ואת רגשות המשורר.

    1. תנועה מלודית וגובה צליל :

       המלודיה (מנגינה) יכולה להיות בנויה מצעדים קטנים מצליל לצליל (לעיתים חזרה על אותו צליל),לעומת קפיצות חדות כלפי מעלה או כלפי מטה (תנועה "זוויתית"). תמונה המתארת אובייקטים גבוהים/נמוכים תמצא לא פעם ביטוי מקביל בגבהיי הצלילים במנגינה.(ציפור,שמיים,הרים). תנועה כרומטית למשל, עשויה לבטא הומור, או לחילופין אווירה של חרדה.

       קפיצה זוויתית מסמלת לא פעם עלייה/ירידה סימבולית-תפילה, זעקה לעזרה, או אובדן, וצער.

       פסגה מלודית (הצליל הגבוה/נמוך ביותר בשיר) ,עשויה לבטא שיא רגשי, והתרחשות בעלת עוצמה.

    2. צלילי מתח (דיסוננסים):

       דיסוננס הוא מרווח (מרחק) בין 2 צלילים היוצר מתח בדרגות שונות. יכול להופיע בין צליל המנגינה לאקורד שמתחתיו, או בתוך "המצלול" של האקורד עצמו. צלילי הדיסוננסים הם צלילי הנונה(9), ספטימה(7), וקווינטה(5), מוגדלים או מוקטנים.   רמת דיסוננטיות חריפה משקפת במקרים רבים, רגשות עמוקים המופיעים בטקסט כגון כאב, טרגיות, אהבה עזה. התחמקות מייצוב טונאלי משרה אווירה מסתורית ומתוחה.

    3. מודולציה ו"סילום" (בחירת סולם):

     "מודולציה" היא שינוי בסביבה ההרמונית ("טונאליות"). למשל בית בסולם מז'ורי המבטא בד"כ הלך רוח שמח ואופטימי, ואילו בפזמון, בהתאם לטקסט, ישנו מעבר לטונאליות מינורית המייצגת אווירה יותר עצובה וקודרת. סטייה בטונאליות, כמו גם תחליפי אקורדים והפתעות הרמוניות, מובילים לא פעם את המאזין בין "סצינות" שונות בשיר, ומשקפים תפניות בלתי צפויות ורגשות חזקים.

    4. משקל:

       שינויי משקל במהלך שיר מושכים את תשומת הלב, ועשויים להבליט רעיון או מילה בטקסט. כאשר "המשקל הפואטי" נשבר במפתיע ביוזמת המלחין, נוצר דגש. (לעיתים מייצג בלבול,סערות רגש)

    5. דמימות:

       דמימה היא הפסקה בשטף המלודי, שמפנה את תשומת הלב אל אירוע משמעותי בתמליל.נפוצה במשפטים המסתיימים בסימן שאלה(?),וסימן קריאה (!). (לעיתים מלוות ב"פרמטה"-שהייה קלה).

    6. מקצב:

    יוצר אווירה המתאימה לטקסט-למשל ולס (מופיע בהרבה שירי אהבה), ומקצבים דרום אמריקאים כגון רומבה, צ'ה צ'ה צ'ה, היוצרים אווירה שובבה והומוריסטית.

    7.עיבוד ותזמור:

     אמצעי משמעותי ביותר המופקד בידי מעבד השיר (לא תמיד המלחין). באמצעות בחירה נכונה של כלים,וכתיבת תפקיד קונטרפונקט איכותי, ניתן ליצור אווירה שתתרום מאד להעברת המסר הנמצא בטקסט. לדוגמא-צ'לו(או רגיסטר נמוך של כלי מיתר) היוצר אווירה של עצבות או מסתוריות, חליל שיוצר אווירה קלילה ועליזה, כינור מזרחי המנגן סולמות אקזוטיים וקול אנושי המפיק מהאוולים (סלסולים), שיוצרים אווירה אתנית מדברית.

      מניתי מספר דרכים העומדים לרשות המלחין כדי לדובב את הטקסט, ולהעביר למאזין באופן רגשי את המסר שנמצא בין המילים. אסקור מספר דוגמאות מהזמר העברי כדי להמחיש את האמצעים הנ"ל.

     חלק הארי לקוח מיצירתם של שניים מעמודי התווך של הזמר העברי סשה ארגוב, ומתי כספי, שייחסו חשיבות עליונה להבעת הטקסט והאווירה שבו, ,ושביצירתם ניתן להבחין  בזיקה עמוקה בין הלחן למילים, (פרי תכנון קפדני משולב אינטואיציה).

    1. תנועה מלודית

    "הליכה לקיסריה"(זהבי-סנש)-קפיצה של אוקטאבה (נדירה בזמר העברי), במילה "א-לי.."- מבליטה את הפנייה והתחינה לשמיים.   

        "ההר הירוק"(אמריליו-טהרלב)-"ההר.." -פסגה מלודית ,שמשקפת את  ההר הירוק.

       "שיר היונה"(כספי-)-"הלאה, על המים מרחפת.."- שוב ,הצלילים הכי גבוהים בשיר שממחישים את תחושת הגובה של מעוף היונה.

       "גליית" (ד.סנדרסון)–"נמוך מים המלח.." הצלילים הכי נמוכים בשיר, שמותאמים לנמיכותו של ים המוות.

       "החמור הקטן  (י.שור) -"אי אה.." -2 תווים בגליסנדו (החלקה) בירידה, המחקים את נעירת החמור.

       "העיקר זה הרומנטיקה" (רכטר-מוהר)-"תחננתי.."-פסגה מלודית שמבליטה את העוצמה הרגשית של פעולת התחינה של    גידי…

        "רואים רחוק רואים שקוף"(קראוס-רוטבליט)- "צר היה.. ".הצליל הגבוה ב"צר" מדגיש את תחושת המצוקה של המשורר שהיה  מוכרח לפרוש כנפיים ולעוף.

        "מקום לדאגה"(כספי-גפן)- "אסור לקטוף את…." עלייה במהלך הבס ההרמוני עד לשיא במילה "אסור" שהוא התו הגבוה בלחן.

        "זמר"-(נ.נרדי-שלונסקי) "….ירדה לכרוע…."-מלודיה בירידה ש"מציירת" את כריעת הגמלים.

        "יעלה ויבוא"(ב.נגרי-טהרלב)- תנועת המלודיה בעלייה, מלווה את הטיפוס בהר של דמויות התנ"ך המוזכרות בשיר (משה,אליהו)

    2. צלילי מתח

     "דמעות של מלאכים"(י.רכטר-מיניסטר)-  המילה "עצובות" נתמכת ע"י אקורד  Bbמוקטן Diminished)).כנ"ל לגבי "עצוב לנו.." כשהעצבות מודגשת ע"י המצלול המתוח של האקורד C7b5 .

     "לא אני הוא האיש"(צ.פיק-פן)- השיר נפתח באקורד מוקטן המבטא את המשפט הכאוב והעצוב  של הדובר "לא אני הוא האיש..".

     "לשיר זה כמו להיות ירדן"(נ.שמר)- דוגמא נפלאה למגע הקסם של נעמי שמר- "צונן,צעיר שוצף ומתחצף.." –הרמוניה מז'ורית ברגיסטר גבוה, ובמילה "מתחצף"- מפתיעה נעמי באקורד מוקטן "חוצפן", שקורא תיגר על המז'ור שלפניו. בהמשך,גם המילים "לגווע" ו"המוות", מקבלים ביטוי ע"י הרמוניות מתוחות ולא שגרתיות ,שאינן דיאטוניות לסולם המקורי. ראויה לציון גם הירידה הגאונית במלודיה ,שעוקבת אחר המילים-"במקום הנמוך ביותר בעולם".

    "ברחוב הנשמות הטהורות"(נתן כהן)-השיר משופע באקורדים מוקטנים (החביבים על המלחין),ומשקפים היטב את אווירת הקדרות ששוררת ברחוב.(קבצנים, גנבים,טחב בקירות…)

     "וידוי"- (ארגוב-פן)"אם יהיה זה שנית…" –בפעם השנייה שמשפט זה מופיע, ישנה קפיצה גדולה במנעד עם "סיום מדומה" של   אקורד -Bb7  (דרגה שנייה מונמכת של סולם לה מינור, שיוצרת תחושת זרות ומתיחות). הטקסט במקום זה, מתאר באופן מצמרר את האהבה המוחלטת של הדוברת ("אל יהיה זה אחרת..", למרות האכזריות שחוותה).

    3. מודולציה

     "הנה הנה" (כספי-מנור)– הדוגמא המאלפת ביותר ליחסי לחן מילה ברפרטואר העברי.שמות אקורדים כחלק מהטקסט (לה במול,פה מינור), ומתחתם ההרמוניות התואמות,קורלציה בין המלודיה בעלייה למילים  ("הנה היא עולה עולה.."). הבית בדו מינור Cm, ובסופו מודולציה רגעית לסולם דו מז'ור עם סטייה כרומטית לאקורד זר לגמרי לסולם (C#m), בדיוק כאשר הטקסט מתאר את בריחתה של המנגינה ("לא ידעתי שתברח.."),לאחר שהתחילה "נמוך" (גם הצליל הנמוך ביותר בשיר..).  נזכיר גם את המודולציה במילה "שונה" (מעבר רגעי לאקורד- Fm, והטיפוס במלודיה במקביל  ל "והיא עולה". גאוני לא?

      "עוד יבוא היום"(כספי-מנור)-בכל בית ישנה מודולציה בחצי טון המדמה התקדמות כלפי מעלה, שמסייעת לבטא את האופטימיות והתקווה בטקסט.

      "לילה"(ש. חנוך)- …"סולם מינורי.."  מודולציה לסולם Em  דרך האקורד "המינורי" F#m.

      "הבלון שלי"(כספי-מנור)-  מודולציה בשורה"הבלון שלי הוא קצת חצוף" ,שמשקפת את עובדת היות הבלון (מטאפורה לאישיות..) שונה מהרגיל,וכנ"ל בבית השני "…רוצה לנדוד בין עננים" ,כשהמרכז     הטונאלי(Fm) "נודד" למרכז אחר.

      "השמלה הסגולה"(ארגוב-חפר)- בשני בתי השיר ישנה מודולציה רגעית מאד מפתיעה ולא שגרתית מבחינת הטונאליות ,המבטאת את מעשי השובבות הלא שגרתיים של הזוג המאוהב- "נשב ליד הכביש..", "נרוץ את כל החוף,נשתה את כל העיר..","נרכב על משאית.."

    4. משקל

      סשה ארגוב הוא "אלוף" התחכום הקומפוזיטורי והאקרובטיקה המשקלית ורוב הדוגמאות הם מיצירתו.

    "הוא לא ידע את שמה"(ארגוב-חפר)- הבית הראשון מתאר פגישה רומנטית טרוויאלית  בין שתי דמויות אך עם משקל א-סימטרי משתנה, המרמז  על כך שהתמונה לא כ"כ ורודה כמו שהיא נראית. בהמשך אכן, נחשף המימד הטראגי בקשר.  ("הלך בלי שוב…")

    "כשאת אומרת לא"(ארגוב-אלמגור)-השיר גדוש בחילופי משקל המבטאים את ההפכפכות של האהובה,ואת תחושת הבלבול מתגובותיה.

    "יוסי,ילד שלי מוצלח"(ארגוב-ע.הלל)-השינויים התכופים במשקל מדגישים את האירועים המפתיעים בשיר,ואת עוצמת הרגשות  שחווים  אמא ויוסי.

     "אגדה יפנית" (זילבר-מנור) חוסר היציבות במשקל יוצר אווירה מתוחה, שמקבילה לטקסט הטעון והטראגי (ברבורים צחורים,ניצודים)

     

    5. דמימות

       "אני מת"(כספי-טהרלב)- הפסקה בשטף המלודי בכל פעם שהמילה "מת" מופיעה.

       "לילה"(ש.חנוך)- "אומר הלילה ושותק…"-דמימה המחזקת את שתיקת הלילה.

       "אגדה יפנית"-.."כל העולם דממה/שממה.." שאחריהן מופיע שתק המחזק את משמעותן.

       "מרוב אהבה"(כספי-י.בנאי)-.."מרוב אהבה שותק.." כנ"ל.

       "היה לי חבר"(י.רוזנבלום-י.טהרלב)- .."האם אשאיר איזה דבר?.. דמימה שמבליטה את סימן השאלה.

       "וידוי"-..התזכור? כנ"ל.

       "זה מכבר"(כספי-ל.גולדברג)- .."ובכן מה?.. כנ"ל.

       "את תלכי בשדה"(ח.ברקני-גולדברג)- "האומנם?.." כנ"ל.

       "כמעט טוב"(כספי-נ.זך) -.."אל תתנצל!.. דמימה שמבליטה את הציווי במשפט.

        "כשאלוהים אמר" (כספי-נ.זך) -…"יהי אור!"…  -   כנ"ל.

       "לך איתה"(קובי רכט)-  ".. אז לך איתה!" –הדמימה מבליטה את הכעס והכאב שחווה הדוברת.

     

    6. מקצב

     "שניים"(ש.ארצי)- מקצב ולס המלווה את השיר, תומך בריקוד המילולי של זוג הנאהבים ומבטא נאמנה את האינטראקציה ביניהם.

      "כשאור דולק בחלונך","תלבשי לבן"-בחירת המשקל המשולש מעצימה את הרכות והרומנטיקה ששוררת בין שתי הדמויות בטקסט.

      "אי ירוק בים"-מקצב הבוסה-נובה הברזילאי תורם להמחשת תמונת האי הירוק, המרחבים, הים,והרומנטיקה האופייניים כ"כ לברזיל.

      "הרעות"(ארגוב-חפר)- הריתמוס האופייני למרש האבל, משקף את אווירת הקרב, השכול, והכאב של הטקסט העוסק במלחמת השחרור.

      "זה כל מה שיש"(רכטר-ע.מוהר)- מקצב הג'אז בלוז יוצר אווירה סנטימנטלית נוגה, ועוזר "לצייר" את תמונת הטקסט המתארת בית קפה  קטן,כסא,פסנתר,ופסנתרן מנגן.

     "סטירת לחי"(כספי-מנור) אחד הטקסטים המוטרפים והמצחיקים ביותר של מנור, שמבוטאים נאמנה ע"י מקצב הטרנטלה השובב.

      "קונצרטינה וגיטרה"(ארגוב-אלתרמן)-מקצב הרומבה שבחר ארגובמבטא את האינטראקציה הזוגית של גיבורי השיר, ותורם רבות לבדיחות הדעת  ולהומור הנפלא שמצוי במילות הטקסט הגאוניות של אלתרמן.

     

    7. תזמור

      "הקרוסלה"(כספי-נאור)-כמה גאוניות נמצאת בתפקיד הקונטרפונקט הכרומטי שכתב כספי לקלרינט,המדמה את סיבוב הקרוסלה..

      "לא ידעתי שתלכי ממני"(כספי-מנור)-קול קורא הלילה..". בחלק זה שומעים בבירור את עוצמת הקול הקורא באמצעות כלי הנשיפה.

      "סוס עם כתם על המצח"-כינורות מאד דומיננטיים המשרתים את האווירה הגלותית היהודית שמציג הטקסט.(כמו גם מקצב האום-צה)

      "יום יום אני הולך למעונך"(כספי-י.פיכמן)- תפקיד הבס ותוף הרגל ה"נופלים" על פעמות השיר, ממחישים את תחושת הצעידה אל מעון האהובה.ראוי לציון גם המהלך הכרומטי היורד בפתיחה,שמתחבר היטב      לפסיעות ההליכה המדודות. כמו כן בבית השני -"יום יום.." כלי הנשיפה והמצלתיים מעצימים את תחושת הכאב של האוהב,כשאהובתו לא יודעת על רגשותיו("ואלייך לא גונב עוד דבר..")

     "פנקס הקטן"(כספי-מנור)-סיפור הבלדה (במקור אמריקאי), מצויר היטב ע"י מקצב הבלוז והליווי הפנטטוני של הפסנתר והגיטרה .

     "כלבלב הו בידי בם בם"(כספי-זך)- "הקוויקה"-כלי ההקשה הברזילאי מדמה היטב את סאונד היללות של הכלבלב.

     "שיכור ולא מיין"(כספי-י.בנאי)-תפקיד הכינורות (הכרומטי) שכתב מתי, יוצרים את אווירת הריחוף ושכרון החושים של הדובר.

     "במדינת הגמדים"(י.לוי-א.אמיתן)- העיבוד ה"מרשי" ואווירת שיר הלכת שיוצרים כלי הנשיפה והתוף, מציירים את צעידת גדוד הגמדים, וכמו כן קולות הגמדים מושגים ע"י אפקט טכני של האצה בפזמון-"לה לה.."

     

     

     

     

תגובות

  • יוסי

    בדיקה שעובד

  • bryan orland

    מה קורהמה קורהמה קורהמה קורהמה קורה

  • דובי

    חגי , אני נהנה מהאתר שלך כמו מהעיבודים שלך למיטב השירים הסבוכים שאתה שולף מהשרוול. נדמה לי שקיפחת את קלפטר כשלא הזכרת את שמו ב"אי ירוק בים". את "פינקס הקטן " כתב כמדומני - דן אלמגור.

הוספת תגובה